היא – נטע-לי מאירי, בת 30, מגבעתיים, עבדה כעו”ד בתחום הליטיגציה האזרחית-מסחרית – עולמות של סכסוכים ומאבקים, רובם סביב נושא כסף, מוניטין ואגו. לפני שנה וחצי פנתה לאוריה לין, שבאותו זמן ניהל את התוכנית החברתית של עמותת בוגרי 8200, וביקשה להתנדב. כשהגיעה לשם, ניהלה את השיווק והפיתוח העסקי. לאט לאט התחילה לראות איך היא מתאהבת בעולם החברתי ומתרחקת מתחום העריכת דין. לפני חצי שנה אוריה הציע לה הצעה שקשה לסרב לה – לנהל את התוכנית. השאר הסטוריה…

הוא – אורן שטיינברג, בוגר לימודי משפטים ותואר שני במנהל עסקים שעסק ביעוץ עסקי ואסטרטגי לחברות. הוא גם שימש כמנכ”ל של חברת סטארטאפ בתחום האקטואריה שלפני 3 שנים נמכרה לתאגיד אמריקאי גדול. באותו זמן ביתו אובחנה בבעיה בוויסות חושי כאשר כמה שנים קודם לכן אובחן גם בנו באותה בעיה. הוא ואישתו מצאו עצמם מתמודדים בחיי היומיום עם אתגרים לא פשוטים לנוכח הטיפול הפיזי בילדיהם. ואז החליטו למנף את הידע והניסיון שצברו ולבנות אפליקציה שתוכל לעזור להורים אחרים במצב דומה. למוצר קוראים Sensory Treat.

בראיון נטע-לי מספרת על ההזדמנות לקחת חלק בתוכנית החברתית של עמותת בוגרי 8200. אורן, שהמיזם שלו לקח חלק בתוכנית ואף זכה בתחרות הסטארטאפים שלה, מספר את סיפור הצמיחה של Sensory Treat.

“כולנו מתחילים מיזם ב- Bootstrap. אין לנו כסף ולכן חוסכים בכל דבר אפשרי ולוקחים רק את הדברים שאנחנו ממש ממש חייבים. אני לא יודע לכתוב שורות קוד אז מתכנת אני חייב לקחת. אני קצת עיוור צבעים אז אני חייב לקחת גרפיקאית או מעצבת. יש דברים שכולנו יכולים ללמוד או חושבים שאנחנו יכולים ללמוד, בטח מישהו כמוני שהוא איש מוצר מנוסה שניהל ועשה ועבר דברים. ולכן הרשיתי לעצמי במיזם הנוכחי בתחילת הדרך לא לקחת, למשל, איש UX כדי לאפיין את הגירסה הראשונה של האפליקציה. ופה אני רוצה להגיד שהאמירה של ‘יותר זה פחות’ או ‘פחות זה יותר’ היא מאוד מאוד נכונה. בסיבוב השני עכשיו של אותה מערכת מטפלים שהשקנו לקחתי ועבדתי הכי הרבה זמן והכי הרבה שעות על תהליך ה-UX. לקחתי פה בחור מאוד מאוד מוכשר בשם שי בן-ברק מ-UXD, ואני רק יכול להגיד שאם הייתי עושה את זה בהתחלה והייתי משקיע בלעבוד איתו בגרסה הראשונה אז אני חושב שהקבועי זמן שלקח לנו עד שלמדנו ועד שהבנו, וכמות הטעויות והשגיאות היו מתקצרים דרמטית. ובסופו של דבר זה גם היה עולה לנו הרבה פחות. אז אם אני מכה על חטא על משהו זה בדיוק על הדברים האלה. יש תחומים שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות כי נדמה לנו שהם כאלה ‘רכים’ קצת, כל אחד יכול ללמוד אותם, אבל לא. יש שמה אנשי מקצוע – קחו אותם, תעזרו בהם. ובנקודות הקריטיות בכל מיזם ומיזם שווה להשקיע את האקסטרה באותם אנשי מקצוע.”

(אורן שטיינברג על לקח חשוב בהקמת Sensory Treat)

“מדובר בעולם לא פשוט, לא טרוויאלי, עוף מוזר עדיין בעולם ההשקעות. בארה”ב עולם ה-Impact Investments התפתח החל משנת 2011. בישראל התוכנית החברתית של עמותת בוגרי 8200 הביאה את הבשורה החל משנת 2013. זה עולם שעדיין מתפתח וגדל. אם אנחנו מסתכלים על הספקטרום המאוד רחב של בין פילנטרופיה פרופר מצד אחד ומהצד השני קרנות הון-סיכון ואנג’לים, אז אני חושבת שהשקעות חברתיות נמצאות איפשהו בתווך, באמצע, מעין סוג של יציר כלאיים. גם למשקיעים וגם לקהילות פילנטרפיות עדיין קשה להבין איפה הם ממוקמים. כי מצד אחד מדובר ב-Business, בעסק שהמטרה שלו בסופו של דבר להיות Sustainable ו-Profitable אבל מצד שני ה-Mission שלו הוא חברתי. וכשהיזמים מגיעים לקרנות הון-סיכון אז אומרים להם ‘אבל חבר’ה אתם עם Mission חברתי – לכו דברו עם קרנות פילנטרופיות’. וכשהם הולכים לפילנטרופיה אז אומרים להם ‘אבל אתם חברה בע”מ’ והמטרה של חברה בע”מ היא כמובן להשיא רווחים בהגדרה הכי בסיסית-משפטית שלה. אז כל העולם הזה של מיזמי Impact עדיין נמצא באמצע, עדיין לא פשוט לגייס השקעות. השאיפה של התוכנית החברתית של עמותת בוגרי 8200 היא בעצם להביא למצב שבו מיזמי Impact יהיו מיזמים בעלי Impact גם בעולם ההשקעות. שגם קרנות הון-סיכון וגם אנג’לים יבינו שאם אתה רוצה לעשות טוב אז אתה יכול לעשות טוב גם ברמה העסקית. ויותר מזה, השאיפה היא שגם יזמים שמתלבטים עכשיו בין אם להקים מיזם עם אפיליאציה חברתית, עם Mission חברתי, לבין מיזם שאינו כזה, אז לא יחששו להקים מיזם חברתי כי יבינו שגם שם יש להם פוטנציאל להגיע ל-Scale בינלאומי, ולהצליח, ולעבור את ה-Breakeven וגם כמובן להשיא רווחים בשורה התחתונה”

(נטע-לי מאירי על החלק של התוכנית החברתית של עמותת בוגרי 8200 בעולם ההשקעות החברתיות)

להרשמה לתוכנית , לעמוד הפייסבוק של התוכנית , לאתר של Sensory Treat , לעמוד הפייסבוק של Sesory Treat

להאזנה לראיון המלא עם נטע-לי מאירי ואורן שטיינברג: